שלום אטלי עו"ד ונוטריון

 

 

ZOOM כפתרון לדין תורה

 

 

שנים רבות, התגלגלו בכנסת הצעות חוק שאמורות היו להמציא פתרון לנושא כאוב, שכנראה היה אז בראש מעיינותם של כמה אנשים, יחידי סגולה.

 

איך יתכן, שעם ישראל, שזכה לחזור למולדתו אחרי 2000 שנות גלות, שהצליח להחיות את השפה הלאומית שלנו, לקבץ גליות רבות ותרבויות שונות, לא הצליח להחזיר לתקומה את משפטו הלאומי שלו: המשפט העברי.

 

דווקא המשפט העברי שהצליח לשמר את זהותו של עם ישראל, שהקדים בחכמתו ובעומק שלו שיטות משפט של כל העמים.

 

האשמה לדחיית המשפט העברי מלהיות חוק חי ונושם בחברה הישראלית רובצת על שני הצדדים דאז: ממשלת ישראל מצד אחד והרבנים מצד שני. הראשונים פחדו ממערכת משפט שלא תהיה בשליטתם שהרי הלכה היא עניין של רבנים. והאחרים חשדו ב"ציונים" שישנו את ההלכה לטובתם.

 

למעשה, החוק העברי נדחה ובמקומו נקלטו החוק העות'מאני בתוספת חלקים נרחבים של ה- Common Law האנגלי, בוואקום המשפטי הקיים. לאט לאט החקיקה הישראלית החליפה אותם. כיום, היא מכסה כל פינה בחיים הציבוריים והפרטיים בחברה הישראלית.

 

כדי לשמור על כבודו של המשפט העברי, נחקק בחגיגיות רבה חוק הקובע שכל פעם שתמצא לקונה בחוק, יפנו למשפט העברי. אחת, אין עוד לקונה בחוק. ושנית, דאג כבוד הנשיא אהרן ברק להוציא מההפניה הזו כל סממן הלכתי.

 

באמת, ניסו למצוא פתרונות. דאגו שכל פתרון המוצע לא יפגע בעליונותו של החוק האזרחי חס ושלום או בקדושתה של המערכת השופטת השולטת בכל עניין ועניין.

 

פסלו מכל וכל כל פתרון המתקרב או העלול להתפרש ככפיה דתית. לכן, כל הצעת חוק הקדימה ואף הקדישה את הבסיס הוולונטרי של הפתרון המוצע: ראשית כל, הסכמה בין הצדדים להתדיין עפ"י דין תורה היתה הכרחית.

 

אעפ"כ, לא הצעות חוק נדחו אחת אחרי השניה: חוסר תקציב, חוסר רצון לקדם אותן, חוסר רלוונטיות.

 

והעניין נשכח! אף אחד לא מזכיר אותו והוא לא מופיע בפרוגמה של אף מפלגה.

 

בנוסף, במשך כל התקופה הזו, רכש בית הדין הרבני, "המוהיקן האחרון" של המשפט העברי, לרכוש לעצמו לא מעט אויבים. הוא הפך להיות הדגל של כל בעיות של החברה הישראלית, שאיננה מעוניינת ביהדות ובמה שהיא מייצגת עבורם.

 

כל מה שנתפס כשלילי בבית הדין הרבני – בצדק או שלא צדק – גלש ונדבק במשפט העברי, בשמו היותר נכון, ההלכה.

 

מי ירצה לקדם את המשפט העברי? להפוך את מדינת ישראל הנאורה והדמוקרטיית, שבה פורחים משפחות חד מניות, אימוץ ילדים ע"י זוג גברים, למדינת הלכה?

 

לאחרונה, ועדת החוקה דחתה ניסיון של לשכת עורכי הדין לקדם מאגר מידע של המשפט העברי, רק משום שבראשה של הועדה עמד חבר כנסת אוחנה,

 

האם נתייאש ? וודאי בנשא משפט עברי, יש להתייאש מחברי כנסת, ממפלגות, מהממשלה. ובמיוחד בעידן שהכל -. אבל ממש הכל – נקבע בבג"צ.

 

מה הפתרון? ZOOM.

 

בזכות מגיפת הקורונה, ZOOM  נכנס לחיינו. כולם קבלו אותו ובאמצעותו פתרו את כל הבעיות שבעולם: מערכת החינוך פועלת בזום. הכנסת מנהלת את ישיבותיה בזום. הממשלה לא יכלו לתפקד בלי זום. המגזר העסקי כמו הפרטי ידעו לנצל את זום עד הסוף.

 

ומה עם העולם הדתי? גם הוא נשען על זום! משפחות נפגשו וחגגו את החגים הקדושים דרך תוכנת זום. הציעו (ח"ו) לבנות ישראל לטבול בזום. כל פעולה הלכתית בזום קבלה הכשר של הרבנים הכי אורתודוקסים.

 

ואם כן, למה לא להשתמש בזום כדי לפתור את בעיית המשפט העברי?

 

בימים אלה, קם לתחייה כבוד בית המשפט התורני. לא עוד ניירות, הזמנות, פרוטוקולים שהם מנת חלקם של כל מערכת משפטית – דתית. מערכת טכנולוגית הוקמה שמנצלת את כל אפשרויות תוכנת זום כדי להגיע ישירות למתדיינים, בכל מקום שנמצאים בו.

 

דיינים מנוסים יחד עם אנשי מקצוע – עורכי דין, מהנדסים עם רקע הלכתי – דנים, כל אחד ממקומו – בחדר דיגיטלי את המתדיינים שנמצאים בכל מיני מקומות שונים בישראל ובעולם. יש הכשר למערכת דיגיטלית.

 

אין צורך לנצל את הרכוש הממלכתי כדי להקים בתי דין בכל המדינה. זהו הנימוק שהמציאה כב' השופטת פרוקציה כדי לפסול את בתי הדין הרבניים מלשבת כבוררים עפ"י דין תורה.

 

תמיד האמנתי שתחייתו של המשפט העברי נמצא כאן, קרוב, מתחת לאף שלנו. בלי סיוע של הממשלה, של המפלגות. בלי עזרה של חברי הכנסת. בלי להיות תלוי בבג"ץ ובלי לסמוך על אף אחד.

 

אם לא חוזרים בתשובה, הקב"ה שולח לנו גזירות ח"ו, כדי שנתעורר.

 

הוא שלח לנו את הקורונה ועמה זום.