שלום אטלי עו"ד ונוטריון

 

בג"צ לשימצה

 

לראשונה - בג"ץ (11013/05) פסק:

 

גם מי שיעבור גיור רפורמי או קונסרבטיבי יוכר כיהודי לענין חוק השבות.

בפסיקה נכתב כי הקהילות הלא אורתודוקסיות הן "חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם" וכי הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בהתאם לאמות מידה קבועות.

 

דרעי: "אני מתחייב לתקן את החוק כדי שרק גיור על פי ההלכה יהיה מוכר בישראל"

 

אמנם העיתונות דברה על רעידת אדמה אבל בפועל בג"צ זה עבר די בשקט. כלומר, לא שמענו התקפות יותר מדי חריפות מצד הציבור החרידי (הציבור הדתי לאומי לא מתערב בדרך כלל בשאלות של דת, ובמיוחד נגד פסיקת בג"ץ).

 

אמנם, התנועה הרפורמית הודיעה על "ניצחון היסטורי", על ביטול המונופול של הממסד הרבני במדינת ישראל.

 

1. מה קרה באמת ?

 

א׳‏. החל משנת 2002 מוכרים הגיורים הרפורמים בישראל לצורכי מרשם האוכלוסין.

 

המתגיירים בקהילות הרפורמיות בישראל יכולים:

 

- להירשם כיהודים בסעיפי הדת והלאום במרשם האוכלוסין.

- אולפנות הגיור של קהילות היהדות המתקדמת מוכרות על ידי ממשלת ישראל, בעקבות פסיקת בג"ץ.

- ממשלת ישראל מאפשרת לגרים רפורמיים לטבול במקוואות במועצות דתיות.

 

ב׳‏. במרץ 2021, בעקבות בג"ץ (11013/05), מוכרים הגיורים הרפורמיים בישראל לצורכי קבלת אזרחות מכח חוק השבות.

 

בצדק, נאמר כי פסק דין זה מהווה חוליה אחרונה בשרשרת פסיקות של בית המשפט העליון ב-30 השנים האחרונות שהביאו להכרה בגיור רפורמי בארץ.

 

2. האשמה הוטלה על ממשלת ישראל (ולא על בג"צ)

 

א׳‏. דברי כבוד נשיאת בית המשפט העליון א' חיות:

 

"לפני כ-16 שנים קבע בית משפט בעניין 'טושביים' ב כי: "הדיבור 'יהודי' בחוק השבות מעורר בעיות קשות. כך היה הדבר לפני תיקון מס' 2. כך הדבר לאחר התיקון. ההכרה בגיור שנערך מחוץ לישראל ובישראל מעלה שאלות יסוד באשר לאופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא קשור ביחסים שבין העם היהודי בתפוצה לבין ישראל וביחסים שבין דת ומדינה בישראל. התפקיד העיקרי לפתור בעיות אלה מוטל על הכנסת כרשות מחוקקת. אף שאין היא חופשית לחלוטין בהגשמת תפקיד זה – לאור המגבלות שהטילה על עצמה בחוקי היסוד – שיקול-הדעת הנתון לה הוא רחב. פרט לתיקון מס' 2 לא נקטה הכנסת כל עמדה בשאלה זו. פתרונן של בעיות אלה הובא אפוא – על-ידי עותרים שנפגעו אישית מעמדת שר הפנים – לפתחו של בית-המשפט. לא היה מנוס מלהכריע בהן, שכן העותרים טענו כי זכויותיהם על-פי חוק השבות נפגעו, עם זאת מן הראוי הוא שההסדרים הראשוניים בבעיה העקרונית המתעוררת – הכרה בגיור רפורמי או קונסרבטיבי שנערך בישראל – ייקבעו על-ידי המחוקק" (בעמ' 745).

 

למרבה הצער, דברים אלו שנכתבו בעת כהונתה של הכנסת ה-16 רלוונטיים גם בחלוף 16 שנים, ערב הבחירות לכנסת ה-24. ההכרעה בעתירות דנן – בדומה להכרעה בעניין 'רגצ'ובה' – מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות.

 

מדובר בשאלה אזרחית-ציבורית ולא בשאלה דתית, ומשהמחוקק לא הכריע בה במשך למעלה מ-15 שנים, לא ראינו מנוס ממתן פסק-דין בעתירות. בכך אין כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון".

 

ב׳‏. אם כן, על הכנסת לעשות את עבודתה ולחוקק "חוק כדי שרק גיור על פי ההלכה יהיה מוכר בישראל", כהבטחת השר שרעי.

 

ג׳‏. נזכיר רק לכבוד השר אריה דרעי כי בג"צ רואה את עצמו של פוסק אחרון בעניין חוקתיות החוקים שמחוקקת הכנסה והאמירה של שופט בית המשפט העליון כי "אין כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון" היו אולי נכונים לפני 16 שנים אבל לא כיום.

 

ד׳‏. לכן, טעתה (במתכוון) כבוד נשיאת בית המשפט העליון א' חיות, בקובעה:

 

"עם זאת, כך הובהר, ככל שהמחוקק אינו אומר את דברו אין מנוס מהכרעה שיפוטית בעניין זה על פי ההגדרה הקיימת בחוק השבות. חרף האמור, לא ראה המחוקק לתקן את חוק השבות באופן התואם את העמדה שהציגה המדינה באותו עניין".

 

ה׳‏. וככה נסגר המעגל :

 

1) כנסת ישראל צריכה לשנות את החוק.

2) הוא לא עושה את עבודתו למרות החלטות של בג"ץ שמתחנן שיכריע בענין.

3) מלית ברירה, מאחר וכנסת ישראל לא מכריעה, נאלץ בג"ע להכיע בענין.

4) אבל אם הכנסת תעיז להכיע, הכערתה לא תהיה חוקתית עפ"י קריטריונם שיקבע הבג"צ.

 

3. פסיקת בג"צ מוגבלת עניינים אזרחיים בלבד ?

 

א׳‏. נקבע בבג"צ:

 

"השאלה אם יש להכיר בעותרים כיהודים לעניין חוק השבות בעקבות הגיורים שעברו, היא שאלה פרשנית הנוגעת להוראות חוק השבות".

 

ועדר:

 

"מדובר בשאלה אזרחית-ציבורית ולא בשאלה דתית"

 

ב׳‏. למה בג"צ מצמצם את עצמו?

 

- בג"צ לא מוסמך לדון בשאלות דתיות ולכן פסק דינו חייב להתייחס אך ורק לשאלות אזרחיות וציבוריות.

- אגב, גם הכנסת לא יכולה לדון בשאלות דת. לכן, מה שנתבקש ממנה זה להכריע בשאלות אזרחיות-ציבוריות בלבד.

- אז מה התחייב דרעי לשנות בחוק? רק עניינים אזרחיים-ציבוריים ולא ענייני דת.

ג׳‏. האמירה כי מדובר אך ורק בעניין אזרחי, היא גניבת דעת של הציבור במדינת ישראל.

- הטיפול בנושאים דתיים מבהקים ע"י הכרעות אזרחיות הוא קריטי לענין קביעת יופיו היהודי של מדינת ישראל.

- ראינו את זה במעמדו של בית הדין הרבני. במשך שנים, חל "הרעה" במעמדו של בית הדין הרבני (ראה פס"ד בבלי). הערה זו נבעה מהכרעות 'אזרחיות' של בג"צ, שניתנו גם בלית ברירה לאחר שהכנסת לא הכריעה בדבר.

 

4. דרושה הכרעה אזרחית בנשר קביעה דתית

 

א׳‏. לכאורה, קביעות דתיות הן עניין של רבנים.

ב׳‏. אלא שהציבור הרפורמי גם הוא הכשיר (לשיטתו) רבנים.

ג׳‏. לכן צריך הכרעה אזרחית בענין מעמדם של הרבנים.

 

חוק הרבנות הראשית, תש"ם - 1980 (חוק אזרחי), קובע:

"תפקידי המועצה הם –

(1)   מתן תשובות וחוות דעת בעניני הלכה לשואלים בעצתה";

 

ד׳‏. קביעה דתית של הרבנות הראשית הנה:

 

1)  בגדר המלצה.

2) עבור לשואלים בעצתה.

3) צריך לציין כי בכל פעם שהייתה המלצה כזו שלא תאמה את עמדת המתנגדים לה (לפי הנורמות שקבע בג"ץ לציבור הנאור), פסלו אותה. ולא עוד אלא שהאשימו את הרבנות הראשית בגזענות ובמעילה בתפקיד. הרי הם רק עובדי ציבור.

4) אותה ענין קרה לממלא היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' רקובר: במסגרת תפקידו, היא היה חייב לתת חוות דעת לוועדת החוקה של הכנסת. ומי שעשה כו, וחוות דעתו לא מצא חן בעיני מתנגדיה, הוא ננזף והסוף ידוע.

ה׳‏. לכן צריך לשנת את מעמדה של הרבנות הראשית בישראל. לא עוד פקידים אלא מועצה צבורים, עצמאית שהחלטותיה בענייני הלכה מחייבים את כולם בעניני דת.

 

5. מה? חידוש הסנהדרין!

 

א׳‏. הוא יכריע מי הוא יהודי, באמת.

ב׳‏. הוא יכריע בענייני נישואין וגירושין, כאשר לו תהיה היכולת למצוא פתרונות לבעיות הקשות של הציבורים השונים הקיימים בישראל.

ג׳‏. הוא ימחוק גם את הפרע שההלכה צברה במשך 2000 שנות גלות.

ד׳‏. הוא יחדש הלכות בעולם שלנו, הכל כך טכנולוגי, דיגיטלי ואינטרנטי.

ה׳‏. הוא ידע לאחד את העם על כל דעותיו ופלגיו.

ו׳‏. ומה עם בג"ץ?